נישנשים

יום ראשון, 19 במאי 2013

הנעליים המוזרות ביותר בעולם

נעליים. אנחנו אוהבות אותן בכל גודל, בכל צורה ובכל מחיר. האמנם?

בשביל להפריך את הטענה אספתי את 30 הנעליים המוזרות ביותר בעולם. אוסף שלם של כיעור מזעזע ולא נוח, שמגיע במגוון עיצובים דוחים, וכנראה הומצא אך ורק בשביל שלבלוגריות כמוני יהיה מה לכתוב.

ללכת על קצות האצבעות

בטוחה שהוצאת את הנעליים מהקרטון?

איך סוגרים את החרא הזה?

מעניין כמה זמן לוקח להשתחל למכנס הזה

פי מלא מים

החיה הכי מתוקה בעולם

נעלי בננות

העיקר הנוחות

נעלי ריצה עם mp3

רוצח האופנה השקט

בבקשה תגידו לי שזה לא ראש אמיתי

נעלי בוקסינג

נוחות זה לחלשים

נעלי תאונה

נעלי קרוקודיל

נעלי כפות רגליים

נעלי גמל הפוך

נעלי בובה

הפטיש והסדן

נעלי המרקיז דה סאד

נעלי פקקים

נעלי גאדג'טים

נעלי חווה

נעלי ספיידרמן

מקור כל התמונות: http://www.smashinglists.com/most-weird-shoes-in-the-world/

האם תסיר אנג'לינה ג'ולי גם את השחלות ותוותר על האפשרות להמשיך ללדת?

ב- 14 במאי הרעידה את כל המדיה החברתית הבשורה כי אנג'לינה ג'ולי הסירה את זוג שדיה, עקב הימצאות הגן BRCA1- מוטציה גנטית אשר אחראית על סיכוי גבוה לסרטן השד ולסרטן השחלות.

ג'ולי, ה"ילדה הרעה" של הוליווד, מוכיחה שוב שהיא הרבה יותר שקולה ואחראית מהתדמית שנוצרה לה, ושבשביל למנוע מילדיה טרגדיה של איבוד אם בגיל מוקדם, תעדיף לאבד את זוג שדיה. כנראה שבכל זאת יש לה מה להפסיד, עם הבעל החתיך ביותר בעולם ונבחרת ילדיה המתוקים.

אימה של ג'ולי נפטרה מסרטן השחלות בשנת 2003 כאשר הייתה רק בת 57, ולצערה של ג'ולי, גם בגופה נמצא הגן הקטלני שעבר בתורשה מהאם. מגזין פיפל חושף כי כעת, לאחר הסרת שני שדיה, דרכה של ג'ולי עוד רחוקה, וכנראה תיאלץ להסיר גם את השחלות עד גיל 40 ולוותר על האפשרות ללדת עוד ילדים.

ג'ולי החליטה שתי החלטות אמיצות ואציליות- הראשונה לבצע את ניתוח הסרת השדיים, על מנת להפחית את הסיכון לסרטן מ- 85% ל- 5% בלבד, והשנייה היא פרסום המעשה ברשת המדיה, על מנת לשמש דוגמה למיליוני נשים בסיכון.

ג'ולי בת 37, נשואה לבראד פיט הנפלא, שעמד לצידה בכל סדרת הניתוחים ואימא ל- 6 ילדים, 3 ביולוגים ו- 3 מאומצים. אנג'לינה מספרת לניו יורק טיימס "כעת אני יכולה להגיד לילדיי שהם לא צריכים לחשוש שיאבדו את אימם לסרטן השד. הם לא ייחשפו למשהו ויזואלי שיגרום להם לחוש בחוסר נוחות, רק כמה צלקות קטנות. כל השאר זה רק אימא, כמו שתמיד הייתה, והם יודעים שאני אוהבת אותם, ואעשה כל מה שצריך כדי שאהיה איתם לזמן הארוך ביותר שאפשר. איני מרגישה פחות אישה בעקבות הניתוח. אני מרגישה מחוזקת שהחלטתי החלטה אמיצה שבכל דרך אינה פוגעת בנשיות שלי".

מקור התמונה: http://au.ibtimes.com

יום חמישי, 16 במאי 2013

מייק טומפקינס One man Show

מייק טומפקינס הקנדי הוא כיום אחד מאמני הקפלה הטובים ביותר בעולם. הבחור מצליח לייצר קליפים מקסימים ומושקעים של קאברים לשירים מוכרים ולהיטים, כאשר הוא מבצע את כל תפקידי השירה והצלילים (בס, גיטרות, חצוצרות וכד') בעצמו.

טומפקינס, אושיית יו-טיוב צעירה, כבר הספיק להיכנס לליבנו בזכות פלטפורמת היו-טיוב שמאפשרת גם לאנונימיים חסרי אמצעים פרסום גלובלי אדיר. מעבר להיותו מוכשר בטירוף וצ'ארמר אמיתי, מייק מתגלה כבחור משעשע למדי, עם תריסר פרצופים מצחיקים שלא ישאירו אתכן אדישות. את מרב הקליפים שלו סוגר מייק עם הדגמה של כל ביצוע כלי נגינה בנפרד, כדי שחס וחלילה לא נתבלבל מהביצוע המושלם, ונחשוב שנעזר באמצעים נוספים חוץ מגרונו השווה מיליונים.

ילדים זה סמיכה (קורבן)

מקור התמונה: http://pinterest.com/lizzzzzy24/cats/

אני שונאת חגים. אם ביום יום קשה לי עם עצמי ועם אחרים, דמיינו לכם מה קורה לי בחגים, כשאני צריכה להתמודד עם עצמי, עם עוד ארבעה אחים ואחות, עם המשפחות הקולניות הבלתי נסבלות שלהם ועם אימא. אתם יכולים לקרוא לי באיזה שם שתרצו, אישה ממורמרת או חרא של אחות/בת/דודה, אבל עמוק בתוך לבכם, במקום הזה שאף אחד לא מורשה להיכנס אליו, אתם יודעים שגם לכם יש צד אפל כמוני, לפחות לחלק מכם.

אימא מתחילה עם הסינג'ורים כבר שבוע מראש, אני הנהגת, הסבל, השפית, הפסיכולוגית וכל תפקיד אחר שתעלו בדעתכם. נכון, יש לה עוד חמישה ילדים, אבל היא טוענת שאותי היא אוהבת הכי הרבה, ומרגישה בנוח לבקש ממני דברים, ומדי פעם מתרצת בכך שלכל השאר יש משפחות שהם צריכים לטפל בהם. אז גם אני לבד וגם את מענישה אותי על זה?? לאחי הקטן גם אין ילדים, אז למה הוא לא עוזר? אה נכון, שכחתי, אני האהובה עליה. נפלא.

ההכנות היו עוד בסדר, אימא ואני עבדנו במרץ- אימא נתנה פקודות ואני ביצעתי. אחותי גם קפצה בשלב מסוים 'לעזור', אבל הייתה צריכה להתחפף מהר כי הבת (זונה) המפונקת והמרשעת שלה חזרה מהבסיס ורצתה תשומת לב. אל תסתכלו עליי ככה, אין חוק שמחייב לאהוב את האחיינים שלי (בדקתי!), ואם הם חרא של בני אדם וממררים לאחותי את החיים אז זו סיבה מספיק טובה לא לסבול אותם. ואת אח שלה אני אפילו טיפה מחבבת, לפעמים.

ערב החג הגיע, והמשפחות התחילו לזרום. זה פשוט לא ייאמן כמה רעש המשפחה שלי יודעת לייצר. רק המחשבה על כך שכולנו הולכים להיות יחד תחת קורת גג אחת הובילה לשלושה נורופן וחצי בקבוק אופטלגין נוזלי. כולם אצלנו במשפחה סובלים ממיגרנות, ובחגים, באופן קסום, זה מחריף. הגיסות שלי כבר מזמן הפסיקו לשאול אותי שאלות. מהיתקלויות לא נעימות (בהמעטה) בעבר, כולנו למדנו שצריך לשאול אחת את השנייה בנימוס 'מה שלומך' לא מחייב כזה, בלי כוונה כלשהי לקבל באמת תשובה.

אז אני משחקת את המשחק ככל האפשר, מלטפת לתינוק החדש את הראש, הוא עדיין לא הספיק להתקלקל.. מחייכת באילוץ לשאר האנשים, או מתנצלת שכואב לי הראש, תוקעת את העיניים בצלחת, ומשחקת עם האוכל בצלחת. גיליתי שבלי יצירת קשר עין החיים הרבה יותר שקטים.

לא הרבה יודעים, אבל פעם הייתי נשואה. לפני עשור בערך הכרתי גרמני חתיך, שבאופן מפתיע אהב את איך שאני נראית. היה לנו חיבור טוב וסקס נהדר, ושיחות שטחיות באנגלית. אחרי זמן מה, כשלמדתי גרמנית, הבנתי שהשיחות גם יישארו שטחיות (לא העיפרון הכי מחודד בקלמר), אבל זה לא כל כך הפריע לי. התחתנו בגרמניה והיה נהדר, חשבתי שזה לנצח, עד שהוא העיף לי סטירה. חזרתי פגועה לארץ. הוא ניסה כמה שנים טובות להתנצל ולהחזיר אותי ללא הצלחה, בסוף הוא וויתר.

מאז לא היה לי בן זוג קבוע. יש לי חבר ילדות שמדי פעם אנחנו שוכבים, והוא החבר הכי טוב שלי, אבל כבר די התייאשתי מלנסות להכיר בחורים. אני כבר למדתי, דברים טובים קורים לאחרים.

אימא שלי עדיין מנסה לשכנע אותי להביא ילד לעולם. כמובן שהייתה מעדיפה שיהיה לי גם בן זוג, אבל עכשיו, בגילי, זה כבר בעייתי לחכות לפרינס צ'ארמינג, כי לביציות יש תוקף. ואני בכלל לא רוצה ילדים. אני חושבת שרוב האנשים, אם לא כולם, מביאים לעולם ילדים מסיבות אגואיסטיות: אני רוצה שהגנים שלי ישרדו (הגן האנוכי, קראתם? טוב נו, אי אפשר באמת לקרוא את הספר הזה, הוא כתוב זוועה, אבל חשוב להבין את הפואנטה), אני רוצה שמישהו יטפל בי כשאזדקן, אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה מישהו שיהיה דומה לי וכו'.

ויש גם את הסיבות האנוכיות למה לא לרצות ילד; אצטרך להפסיק לעשן, אין לי כסף, אנרגיות וזמן, וסביר להניח שכמו כולם, אצליח לדפוק אותו איכשהו. כולנו עושים טעויות כהורים, ועושים לילדים שלנו שריטות, חלקן מובילות לדברים חיוביים ואחרות לדברים שליליים. ועדיין לא ציינו את העולם הדפוק שאליו יגיע הילד..

אני מסתכלת ימינה ושמאלה, ורואה את ההורים מתוסכלים, או מותשים או צורחים. יש את הסוג שאומר 'ילדים זה שימחה', ואת מסתכלת להם בעיניים ותוהה אם הם באמת מצאו את מתכון האושר עם ילדים, או שזה רק החלק הצבוע הזה של השקר הנצחי של החברה. האמנם ילדים זה שימחה? לפי מה שאני רואה ילדים זה סמיכה= קורבן. קורבן של החברה האנושית, וקורבן של הורים שמסיבות אנוכיות לרוב הביאו אותם לעולם.

שעת הקפה הגיעה. אנחת רווחה. תוך עשר דקות בערך זה רק אימא ואני, וערימות של כלים. לפי ההתקפלות המהירה אני מסיקה כי לא הייתי היחידה בחדר שלא נהנתה. יצאנו בנזק קל יחסית, רק שלוש כוסות שבורות ורשת קרועה. אימא מסתובבת לאט בסלון, אוספת באיטיות את הכוסות שנשארו. נדמה לי שנוספו לה עוד שלושה קמטים חדשים. פתאום אני מרגישה גל חם של רגש לאישה הקטנה הזו, ועוטפת אותה בחיבוק מתמשך. אימא לוחצת עם שתי אצבעותיה על מותניי (אצלנו במשפחה לא מתחבקים), ולוחשת לאוזני 'את רואה? אם הדבר הזה (החברה החדשה של אחי הקטן) הצליחה למצוא מישהו אין שום סיבה שאת לא תוכלי'.

יום שני, 13 במאי 2013

עיצובים על קצות האצבעות

זה כל פעם מדהים אותי מחדש, איך אפשר להפוך תחום נישתי כמו עיצוב ציפורניים לחגיגה אחת גדולה של צבעים ואופנה, ומה לעשות, גם למופע אימים זוועתי. אספתי עבורכן מבחר מרשים של תמונות עם ציפורניים מיוחדות. חלקן יגרמו לכן למות מקנאה, וחלקן יגרמו לכן למות מהמחשבה שמישהי אשכרה הסכימה ללכת עם כזה דבר מכוער.